530תמי ספיבק-פרישמן 10 על- יד הים-קפה תיאטרון הקאמרי530
תמי ספיבק בוגרת בית צבי ושחקנית ששיחקה במיטב התיאטראות בארץ בעשרים השנים האחרונות מופיעה כעת בהצגת יחיד בשם"פרישמן 10 על-יד הים" שהיא גם כתבה.
זאת אחת מתוך כמה הצגות יחיד שכתבה והופיעה עד כה.
לדעתה עדיף לה להיות שחקנית ויוצרת מאשר שחקנית בלבד.
הצגה זו חוזרת לבמה לכבוד 100 שנה ת"א והיא הוצגה לראשונה בתחילת שנות ה90 .
מורגש בספיבק שהיא מתגעגעת לילדותה,ימי ראשית המדינה,תקופה שהיתה בה תום,כנות,חברות,פשטות דברים שכעת אינם כל כך באפנה.
זאת הצגה שהיא בעצם מונולוג אחד ארוך,סיפור המורכב מחוויות אישיות,הצגה שהיא מלאת קצב,ענין ,בה משתקפת יכולתה של ספיבק לראות,להתבונן,לתאר ולספר בצורה מרתקת.
זאת הצגה שהיא בעצם סיפור מסופר ומשוחק היטב ובכשרון יוצא מהכלל.
בהצגתה היא מתארת את נוף הילדות שלה,את האנשים שהיא זוכרת,את התבוננותה בהם, במעשיהם, בצבעוניות שלהם.
ניכר בספיבק שהיתה לה ילדות שמחה,מאושרת,מענינת.
היא מספרת בפאתוס סיפורים שחלקם נוגעים ללב,חלקם יש בהם נימה של הומור,חלקם נוסטלגיה טהורה אך כולם מענינים,מרתקים ומוגשים כאמור היטב.
ההצגה בוימה על ידי אלכס כגן שכתב גם את המוסיקה לשירים השזורים כאתנחתאות בין הכ 20 קטעים מהם מורכבת ההצגה.
הבמאי בנה אותה ברצף כאשר קטע רודף קטע ללא הפסקה,ללא פסק זמן והכל מתקבל כמקשה אחת ,כסיפור אחד מלא חן,יופי,געגעוים שיש בו הן מהשמחה והן מהעצב.
הבימוי אמנם סטטי,נקי מסטיות והמצאות שהיו רק מסיטים את תשומת ליבו של הצופה מהעיקר, אך סטטיות זו אינה מפריעה אלא רק מעצמת את הרושם מההצגה.
ספיבק מספרת על האנשים שהכירה וזוכרת כדני הגיבור,התימניה היפה,על ז'ניה,על אדון יוסף,מאדאם בלה ואח'.
סיפורים מרתקים,מלאי יופי המוגשים בצורה נהדרת והמחזירים אותך אחורה לתקופה אחרת,לסגנון חיים אחר,לדברים שיש לנו היום ולא היו אז ולא הרגשנו בחסרונם.
ההצגה נמשכת כשעה ורבע .זמן שעובר במהרה ובתום ההצגה אתה רוצה לשמוע עוד,להזכר עוד,לחוות את חוויותיה של ספיבק עוד ועוד...
זהו מופע מרתק,בנוי היטב,מוגש מצויין ומלוה בפסנתר ע"י נילי קריס בצורה נהדרת.
מופע שמזכיר לנו נשכחות בין השאר גם סימפוניה של צלילים שאי אפשר לשכח כגון קריאות כ זגג,נפט,קרח,בקבוקים,אלטע זאכען וכו'.
זהו מופע מאוד אישי המתאר אירועים,אנשים וחוויות בצורה סוביאקטיבית ביותר שרבים יזדהו איתם ויראו את עצמם משתתפים בהם.
ספיבק מרגשת,יודעת להגיש סיפור, לכתוב, לגוון ולענין קהל גם כשהיא מספרת מחוויותיה היא.
זאת הופעה שיש בה הרבה פיוט,הרבה געגוע,הרבה רגש,הרבה חום וחדוות חיים.
לראות או לא לראות:מומלץ ביותר לכולם ולא רק לאוהבים להזכר בימים עברו.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 29/6/2009 10:24
תמי ספיבק בוגרת בית צבי ושחקנית ששיחקה במיטב התיאטראות בארץ בעשרים השנים האחרונות מופיעה כעת בהצגת יחיד בשם"פרישמן 10 על-יד הים" שהיא גם כתבה.
זאת אחת מתוך כמה הצגות יחיד שכתבה והופיעה עד כה.
לדעתה עדיף לה להיות שחקנית ויוצרת מאשר שחקנית בלבד.
הצגה זו חוזרת לבמה לכבוד 100 שנה ת"א והיא הוצגה לראשונה בתחילת שנות ה90 .
מורגש בספיבק שהיא מתגעגעת לילדותה,ימי ראשית המדינה,תקופה שהיתה בה תום,כנות,חברות,פשטות דברים שכעת אינם כל כך באפנה.
זאת הצגה שהיא בעצם מונולוג אחד ארוך,סיפור המורכב מחוויות אישיות,הצגה שהיא מלאת קצב,ענין ,בה משתקפת יכולתה של ספיבק לראות,להתבונן,לתאר ולספר בצורה מרתקת.
זאת הצגה שהיא בעצם סיפור מסופר ומשוחק היטב ובכשרון יוצא מהכלל.
בהצגתה היא מתארת את נוף הילדות שלה,את האנשים שהיא זוכרת,את התבוננותה בהם, במעשיהם, בצבעוניות שלהם.
ניכר בספיבק שהיתה לה ילדות שמחה,מאושרת,מענינת.
היא מספרת בפאתוס סיפורים שחלקם נוגעים ללב,חלקם יש בהם נימה של הומור,חלקם נוסטלגיה טהורה אך כולם מענינים,מרתקים ומוגשים כאמור היטב.
ההצגה בוימה על ידי אלכס כגן שכתב גם את המוסיקה לשירים השזורים כאתנחתאות בין הכ 20 קטעים מהם מורכבת ההצגה.
הבמאי בנה אותה ברצף כאשר קטע רודף קטע ללא הפסקה,ללא פסק זמן והכל מתקבל כמקשה אחת ,כסיפור אחד מלא חן,יופי,געגעוים שיש בו הן מהשמחה והן מהעצב.
הבימוי אמנם סטטי,נקי מסטיות והמצאות שהיו רק מסיטים את תשומת ליבו של הצופה מהעיקר, אך סטטיות זו אינה מפריעה אלא רק מעצמת את הרושם מההצגה.
ספיבק מספרת על האנשים שהכירה וזוכרת כדני הגיבור,התימניה היפה,על ז'ניה,על אדון יוסף,מאדאם בלה ואח'.
סיפורים מרתקים,מלאי יופי המוגשים בצורה נהדרת והמחזירים אותך אחורה לתקופה אחרת,לסגנון חיים אחר,לדברים שיש לנו היום ולא היו אז ולא הרגשנו בחסרונם.
ההצגה נמשכת כשעה ורבע .זמן שעובר במהרה ובתום ההצגה אתה רוצה לשמוע עוד,להזכר עוד,לחוות את חוויותיה של ספיבק עוד ועוד...
זהו מופע מרתק,בנוי היטב,מוגש מצויין ומלוה בפסנתר ע"י נילי קריס בצורה נהדרת.
מופע שמזכיר לנו נשכחות בין השאר גם סימפוניה של צלילים שאי אפשר לשכח כגון קריאות כ זגג,נפט,קרח,בקבוקים,אלטע זאכען וכו'.
זהו מופע מאוד אישי המתאר אירועים,אנשים וחוויות בצורה סוביאקטיבית ביותר שרבים יזדהו איתם ויראו את עצמם משתתפים בהם.
ספיבק מרגשת,יודעת להגיש סיפור, לכתוב, לגוון ולענין קהל גם כשהיא מספרת מחוויותיה היא.
זאת הופעה שיש בה הרבה פיוט,הרבה געגוע,הרבה רגש,הרבה חום וחדוות חיים.
לראות או לא לראות:מומלץ ביותר לכולם ולא רק לאוהבים להזכר בימים עברו.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 29/6/2009 10:24
